הנשיא א' גרוניס:
1. שחר מרים גרינשפן (להלן - שחר) הייתה כבת שתים-עשרה, ימים ספורים לפני חגיגת בת המצווה, כאשר נפגעה אנושות בתאונת דרכים. היה זה ביום שבת, 28.11.2009, בשעה 17:00 לערך. שחר, וחברה נוספת, היו בדרכן לפגוש חברים בטיילת בנתניה. הן עמדו על אי תנועה בנוי שמפריד בין נתיבי נסיעה והמתינו לרמזור ירוק, שיאפשר להן לחצות את הכביש. מרק פטריק (להלן - הנהג), נהג באותה עת באוטובוס זעיר. הוא עלה על אי התנועה ופגע עם חזית האוטובוס בשחר ובחברתה. כתוצאה מהתאונה נחבלה שחר חבלת ראש קשה ביותר. נגרמו לה שברים בגולגולת, בצקת מוחית ודמם סובדוראלי. היא הובהלה לבית החולים, שם נזקקה לניתוח ראש דחוף. לאחר התאונה הייתה שחר נתונה בסכנת חיים. בהמשך מצבה הרפואי התייצב, אך במשך חודשים ארוכים הייתה במצב וגטטיבי. בשלב מסוים היא התעוררה, ומאז החלה להגיב, באופן הדרגתי ואיטי, לגירויים סביבתיים מסוימים. שחר אושפזה במשך שנה בבית חולים ובמרכז שיקומי. היא עברה עשרות טיפולים, ניתוחים, והתערבויות רפואיות אחרות שנועדו לשפר את מצבה. כיום היא מצויה במצב הכרה מינימאלי והיא מתקשרת עם הסביבה באמצעות מצמוצים. לשחר נקבעו 100% שיעורי נכות. היא מרותקת למיטה ולכסא גלגלים וזקוקה לעזרה מלאה בכל הפעולות היומיומיות.
2. בחודש פברואר 2010 הוגש נגד הנהג הדורס כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה. מאחר שבדיקות שנערכו לאחר התאונה הצביעו על כך שרמת האלכוהול בדמו הייתה גבוהה פי ארבעה מהמותר על פי החוק, ייחס לו כתב האישום עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, וגרימת תאונה בה נפגע אדם חבלה של ממש ונגרם נזק. התביעה והנהג, באמצעות בא-כוחו, חתמו על הסדר טיעון. ביום 5.9.2010 התקיים דיון בבית המשפט לתעבורה, במסגרתו הציג בא-כוחו של הנהג את הסדר הטיעון, הנהג הודה בעובדות כתב האישום והצדדים ניסחו המלצה לעניין העונש המוסכם. נוכח הודאתו במסגרת הסדר הטיעון, הרשיע בית המשפט את הנהג, ומצא אותו אשם בעבירות שיוחסו לו. דיון לעניין הטיעונים לעונש נקבע ליום 6.3.2011. במועד זה הוצג בפני בית המשפט תסקיר, ובא-כוחו של הנהג ביקש מבית המשפט לקבל את הסדר הטיעון בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנהג. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון במלואו, ובהתאם לו גזר על הנהג עונש של פסילת רישיון נהיגה לשש שנים, ופסילה נוספת לתקופה של עשרה חודשים על-תנאי למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות מסוימות אחרות; תשלום קנס בסך 1,000 שקלים, ועונש של שישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה או ללא רישיון נהיגה. כמו כן קבע בית המשפט, כי הנהג יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 600 שעות, במסגרת בית החולים השיקומי לוינשטיין.
3. הוריה ובני משפחתה של שחר התייצבו לדיון ביום 6.3.2011. אולם, כשהגיעו לבית המשפט הסתבר להם ששעת הדיון הוקדמה, ובשעה שהגיעו לבית המשפט, הדיון כבר הסתיים. הם ניסו לברר את תוצאות הדיון, ולאחר מספר בירורים הועבר אליהם עותק מפרוטוקול הדיון ומגזר הדין. הם גילו כי הנהג הורשע, וכי גזר דינו ניתן על בסיס הסדר טיעון. הסדר הטיעון הושג, הסתבר להם, עוד לפני הדיון הראשון בתיק, ומבלי שעמדתם בעניין תישמע. זאת, למרות פניותיהם הרבות למשטרה ולתביעה לשם קבלת עדכונים אודות כתב האישום והטיפול המשפטי בתיק.
4. מששבו לביתם באותו יום הפיצה יעל גרינשפן, אחותה הגדולה של שחר, עצומה באינטרנט המספרת את סיפורה של שחר. ברגישות ובבגרות מרשימה, סיפרה יעל על פציעתה של שחר ועל חיי המשפחה מאז יום התאונה. בעצומה קבלה יעל על כך שקולה של שחר, וקולם של בני המשפחה, לא נשמע בהליך. היא מחתה כנגד העונש שנגזר על הנהג הדורס וביקשה שהעצומה תופץ הלאה. המקרה זכה לתהודה ציבורית גדולה.
5. ההד הציבורי הגיע גם ללשכתו של פרקליט המדינה, אשר הורה על בדיקה מקיפה של התיק, על כל שלביו. ביום 10.4.2011, כחודש לאחר מתן גזר הדין, שלח פרקליט המדינה מכתב להוריה של שחר. פרקליט המדינה ציין כי ממצאי הבדיקה הראשוניים הועברו לעיונם של הגורמים הרלוונטיים, לקראת גיבוש מסקנות סופיות והפקת לקחים לגבי התנהלות מערכת האכיפה בתיקים מעין אלה. פרקליט המדינה הודיע להוריה של שחר כי "הגם שברור לנו כבר עתה כי הסדר הטיעון היה שגוי ביותר, נראה כי בנסיבות העניין ועל פי הדין כיום, אין זה אפשרי, לצערי, להגיש ערעור על גזר הדין". לצד זאת ציין פרקליט המדינה, כי: "נראה שעולה הצורך לרענן מספר הנחיות ונהלי עבודה בתחום זה באת"ן [אגף התנועה במשטרה], לרבות בכל הנוגע להסדרי הטיעון עצמם, בנוגע לשיקולים הראויים להילקח בחשבון בטרם יגובשו, וכן בנוגע לחובה (מכח הדין או ע"פ שיקול דעת) ליידוע משפחת הנפגע ומתן הזדמנות להשמעת עמדתה". במקביל להתכתבות עם פרקליט המדינה, פנו הוריה של שחר גם ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבחון את התנהלות הצדדים המעורבים בפרשה ואת השיקולים שעמדו בבסיס עסקת הטיעון. ביום 26.4.2011 השיבה להוריה של שחר עוזרת ליועץ המשפטי לממשלה. במכתבה היא חזרה על האמור במכתבו של פרקליט המדינה, ועל כך שאין זה אפשרי, בנסיבות העניין, לערער על גזר הדין. מכתב נוסף מפרקליט המדינה התקבל ביום 8.9.2011, ובו פירט פרקליט המדינה את הפעולות השונות שננקטו כדי למנוע הישנות מקרים מעין אלה בעתיד.
העתירה לבג"ץ
6. ביום 23.1.2012, כעשרה חודשים לאחר שניתן גזר הדין, הגישו שחר והוריה (להלן גם - העותרים) את העתירה שלפנינו. העתירה הוגשה נגד היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה וראש את"ן (להלן - משיבים 3-1). משיב 4, הוא בית המשפט לתעבורה בפתח-תקווה, ומשיב 5, הוא הנהג שפגע בשחר.
בעתירה מבקשים העותרים מבית המשפט ליתן צו על תנאי המורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יבוטל ההליך הפלילי נגד הנהג, ויוגש כתב אישום חדש נגדו על פי סעיפים מחמירים יותר בחוק העונשין. לחלופין, התבקש בית המשפט להורות על ביטול גזר דינו של הנהג ועל פתיחה מחדש של שלב הטיעונים לעונש. בית המשפט התבקש עוד לקבוע כי הנהלים וההנחיות שנקבעו על ידי היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה וראש את"ן, או על ידי הפרקליטות או ראש מדור התביעות, אינם ממצים, הינם חלקיים, ונוגדים את האינטרס הציבורי ואת הוראות הדין, ואינם משקפים את המדיניות המשפטית הראויה. תחת זאת, התבקש בית המשפט להכתיב למשיבים 4-1 מהי מדיניות הענישה הראויה במקרים כגון אלה ולהורות למשיבים 3-1 לשנות את המדיניות וההנחיות בהתאם.
7. טענה מרכזית של העותרים נוגעת להדרתם מהטיפול בתיק. לטענתם, למרות שפנו בכתב מספר פעמים בבקשה לקבל פרטים אודות ההליך המתנהל נגד הנהג, הם לא עודכנו באשר להתפתחויות המשפטיות. העותרים טוענים כי רק לאחר אינספור שיחות טלפוניות ובירורים מול מחלקת תביעות תעבורה במשטרה בפתח תקווה, נמסר להם שהדיון נקבע ליום 5.9.2010. הם התייצבו ביום זה להקראת כתב האישום, אך בהגיעם לבית המשפט נמסר להם במודיעין כי הדיון בתיק נדחה לחודש מרץ. העותרים פנו שוב, באמצעות באת-כוחם, למחלקת התביעות במשטרה ושאלו מה היה הגורם לדחיית הדיון בתיק, אך מכתבם זה לא נענה. גם פניות נוספות שנעשו לתובעת המשטרתית לא נענו. רק בדיעבד הסתבר לעותרים שהדיון הראשון התקיים במועד, ושבמעמד זה הוצג לבית המשפט הסדר הטיעון.
לטענת העותרים, בהמתנה לדיון שהיה קבוע לחודש מרץ 2011 עשו הם מאמצים רבים לשוחח או להיפגש עם התובעת המשטרתית. לאחר פניות חוזרות ונשנות, נקבעה להם פגישה עם התובעת בסוף חודש נובמבר 2010. כשהגיעו הוריה של שחר לפגישה נמסר להם העתק מכתב האישום, אך מזכירתה של התובעת סירבה להכניסם לפגישה בטענה כי מדובר בשלב מוקדם מדי, כי טרם בוצעה הקראה בתיק וכי אין הסדר טיעון העומד על הפרק. לדיון השני בתיק הגיעו, כאמור, בשעה שאמור היה הדיון להתקיים, אך גילו שהדיון הוקדם והסתיים.
8. העותרים טוענים שנציגי התביעה פעלו בעניינם באופן החורג מהנחיות וחוזרים פנימיים של התביעה. לטענת העותרים, עיון בחוזרים, שצורפו כנספחים לעתירה, מצביע על כך שבתאונות דרכים בהם נגרמה חבלת גוף קשה, חייב הטיעון לעונש לכלול רכיב של מאסר בפועל. בנוסף נטען, כי עיון בחוזרים מעלה שההנחיה לתובעים היא כי במקרים קשים נדרשים הם לשקול בחיוב הגשת הצהרה של משפחת הקורבן, ככלי נוסף לתמיכה בטיעוני התביעה. העותרים טוענים עוד כי עמדת פרקליט המדינה, המסכים כי העונש שהושת על הנהג הינו "קל באורח קיצוני", מהווה עילה מוצדקת להגשת ערעור מטעם המדינה על גזר הדין. מקרה חריג זה, נטען, מאפשר השתחררות מהתחייבות שלטונית, אם הדבר דרוש לשם מילוי התפקיד הציבורי השלטוני שהוטל על המדינה. לראיה, טוענים העותרים, גם בחוזר תביעות 2/08, שכותרתו "הסדרי טיעון - ריענון הנחיות וקריאה להחמרה בענישה", נקבע כי "אין להבטיח במסגרת הסדר טיעון שהתביעה לא תערער על קולת העונש, יהא אשר יהא". מחוזר זה למדים העותרים כי יש לתביעה סמכות לערער על גזר הדין במקרים חריגים, גם אם הוא ניתן על בסיס של הסדר טיעון. העותרים טוענים עוד כי החלטת התביעה לחתום על הסדר הטיעון אינה סבירה, נוכח הראיות הברורות יחסית שהיו בתיק והיעדר כל קושי ראייתי בהוכחת האשמה. העותרים מוסיפים כי בית המשפט לתעבורה, שאישר את הסדר הטיעון, הוטעה על ידי הצדדים. לפי הטענה, את הסדר הטיעון הציג הסניגור בלבד. בפני בית המשפט לא הוצגה עמדת התביעה, לא הובא מידע אודות חומרת פגיעתה של שחר ובית המשפט הוטעה באשר לתשתית הראייתית בתיק. כן טוענים העותרים כי היה על בית המשפט לבחון את הסדר הטיעון לגופו, ולדחותו, נוכח הפגמים שהתגלו בו.
9. משיבים 3-1 לא חולקים על כך שהסדר הטיעון שנחתם בין התביעה ובין הנהג היה שגוי. הם אף לא חולקים על כך שהעונש שהושת על הנהג, בעקבות הסדר הטיעון, הוא עונש מקל באופן שאינו מתאים למעשים בביצועם הודה ולתוצאותיהם הקשות. יחד עם זאת, משיבים 3-1 סבורים כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה. עמדת משיבים 3-1 מעוגנת בעילות במסגרתן תיבחן חזרה של התביעה מהסדר טיעון. לפי הטענה, המקרה הנוכחי שונה ממקרים קודמים שנדונו בפסיקה, שכן במקרה שלפנינו קיבל בית המשפט את עמדת התביעה במלואה. על כן, לא נמצא מקום לערער על ההרשעה, כשם שלנאשם אין זכות ערעור על זיכויו מאשמה. מעבר לכך, משיבים 3-1 התייחסו למחויבותה של התביעה להסדרי הטיעון להם היא צד, מחויבות הנובעת מאינטרס ההסתמכות של הנאשם, מהאינטרס הציבורי בשמירה על מוסד הסדרי הטיעון ומן האינטרס בשמירה על אמינות השלטון. מטעמים אלה הוחלט לא להגיש ערעור על פסק הדין, אף שההד הציבורי שהביא את העניין לידיעתו של פרקליט המדינה אירע טרם חלף המועד להגשת ערעור.
10. לגישת משיבים 3-1, אינטרס ההסתמכות משמעותי ביותר במקרה של הנהג שלפנינו, הואיל ובית המשפט אימץ את הסדר הטיעון במלואו וגזר את דינו בהתאם לו. עוד נטען, כי יש ליתן משקל מיוחד לאינטרס ההסתמכות כיום, לאחר שפסק הדין הפך חלוט. משתם המועד לערער על פסק הדין, טענו משיבים 3-1, גם גובר משקלו של האינטרס הציבורי בהקפדה על עקרון סופיות הדיון. משיבים 3-1 טענו כי בהתאם להלכה הפסוקה, חזרה מהסדר טיעון במקרה שבו הנאשם מילא את חלקו בהסדר, תהא במצבים חריגים במיוחד, בהם, למשל, התגלה חומר ראיות חדש או שהיה שינוי בנסיבות אובייקטיביות אחרות. זאת, נוכח האינטרס הציבורי בקיום ההבטחה השלטונית. אף לא אחד מאלה, נטען, התגלה במקרה הנוכחי, גם אם אין מחלוקת על כך שבטיפול בו נפלו פגמים משמעותיים.
11. משיבים 3-1 הוסיפו כי בעקבות המקרה הנוכחי הופקו לקחים, רועננו נהלים, נערכו ימי עיון לתובעי תעבורה ושונו חלק מן ההנחיות לטיפול בתיקי תאונות בהם נגרמה חבלת גוף קשה. בין היתר, נקבע כי עמדת המוצא העונשית של התביעה בתיקים מסוג זה תהא דרישה של מאסר בפועל ופסילה ממושכת לתקופה של שנים. בנוסף, בעקבות ההד הציבורי שגרם סיפורה של שחר, הוקמה בפרקליטות המדינה יחידת סיוע לנפגעי עבירה, שמטרתה להבטיח את מימוש זכויותיהם של נפגעי עבירה על פי חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן - חוק זכויות נפגעי עבירה). יחידה זו פועלת לצד יחידות סיוע בפרקליטויות המחוז, האמונות על העברת מידע מהפרקליטויות לנפגעי העבירות ומנפגעי העבירות לפרקליטויות. פעולות אלה, כך נטען, מעידות כי הלקחים שראוי היה להפיק מן הטעויות שנעשו בתיק הופקו, והם מיושמים כל העת.
12. משיב 5, הוא הנהג אשר גרם לפציעתה של שחר, הגיש אף הוא תגובה לעתירה. הנהג לא חלק על כך שכתוצאה מהסדר הטיעון נגזר עליו עונש קל באופן קיצוני, אך הוא עמד בהרחבה על נסיבות חייו הקשות, וטען כי היה מקום להתחשב בנסיבות אלה בגזר הדין. הנהג טען עוד כי מאז התאונה חייו הידרדרו. משפחתו, ילדיו ונכדיו, ניתקו עימו קשר, והוא חדל לעבוד כנהג הסעות עצמאי. כתוצאה מכך, הוא שקע בחובות גדולים ושרוי בדיכאון עמוק. הנהג ציין עוד כי הוא ביצע את העונש שנגזר עליו, ולכן, קיום דיון מחודש בעניינו, וגזירת דינו פעם נוספת, יהוו עינוי דין ופגיעה משמעותית בזכויותיו.
דיון
13. אין מי שיחלוק על כך שנסיבות המקרה שלפנינו מצערות ביותר. פרקליטות המדינה מודה שהטיפול בעניין היה שגוי ומוטעה. נראה שכולם מסכימים שהעונש שנגזר על הנהג בעקבות הסדר הטיעון היה עונש קל, שאינו הולם את חומרת המעשה ואת התוצאה הקשה שנגרמה לשחר. פרקליטות המדינה מסכימה שעמדתם של בני המשפחה צריכה הייתה להישמע לאורך ההליך, ובפרט טרם החתימה על הסדר הטיעון, הגם שחוק זכויות נפגעי עבירה אינו חל במישרין במקרה שלפנינו. השאלה העומדת בפנינו כיום היא כלום יש בעצם הטיפול השגוי, ובעונש הקל, כדי להצדיק התערבות של בית משפט זה, שאינו ערכאת הערעור, בפסק דין חלוט, ובגזר דין שחלקו בוצע זה מכבר.
טיעוני הצדדים הושתתו בעיקרם על ההלכות המשפטיות המאפשרות לתביעה לחזור בה מהסדר טיעון. העותרים שמו דגש על האינטרס הציבורי שנפגע במקרה שלפנינו, ואילו משיבים 3-1 הדגישו את אינטרס ההסתמכות של הנהג, ואת הקושי של התביעה להשתחרר מהסדר טיעון מבלי שהתגלו נסיבות חדשות. חשוב, עם זאת, להדגיש, כי ההליך שלפנינו לא נועד לבחון את הסדר הטיעון גופו או את שיקולי התביעה להתקשר בהסדר הטיעון. ההליך שבפנינו גם לא נועד כדי לבחון את שיקול הדעת של הפרקליטות בהחלטה שלא להשתחרר מהסדר הטיעון ולא להגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, וגם לא את שיקול דעתו של בית המשפט לתעבורה, שקיבל את הסדר הטיעון. אנו מצויים כיום בשלב שבו כבר הוכרע הדין, פסק הדין הפך חלוט, וגזר הדין בוצע בחלקו. בנסיבות אלה, השאלה המרכזית הנשאלת היא אם נפל בהליך פגם בעוצמה כזו שתצדיק שימוש בסעד קיצוני, חריג שבחריגים, של ביטול ההליך כולו.